איחור בגילוי מחלת הסרטן: רשלנות בטיפול

לאור הרפואה ההולכת ומתקדמת בריפוי מחלות שהיו עד לפני מספר שנים מחלות חשוכי מרפא, הטיפולים המתקדמים הביאו לתוצאות חיוביות של ריפוי ממחלות סופניות אלו, כגון מחלות הסרטן, אך כל זאת היה ונותר תלוי בנסיבה חשובה אחת אשר עליה לא ניתן להתגבר והיא אלמנט הזמן, כלומר באיזה שלב מגלים את המחלה.

בדיקת שלב התפתחות המחלה במועד גילוי מחלת הסרטן, הינו לעיתים קרובות הגורם המכריע שעשוי להשפיע על סיכוי ריפוי המטופל ממחלתו מול הסיכון שלא לרפאו ממחלתו. על כן בדיקת עיתוי גילוי המחלה כל כך חשובה, בבואנו לבחון האם קיימת רשלנות בטיפול.

לצערנו, ישנם מקרים רבים בהם אנשים וכמו גם ילדים קטנים מתלוננים על כאבים שונים בגופם, ירידה בתאבון וכל מיני תסמינים שונים אחרים, אשר הרופאים מתייחסים אליהם כתסמינים למחלות קלות ונותנים לא פעם תרופות סימפטומטיות בלבד מבלי לחקור את שורש הבעיה, כלומר ננעלים על אבחנה אחת ויחידה וזאת למרות שהתרופה או הטיפול לא העלימו את התסמינים עליהם התלונן המטופל ולא הביא מזור לסבלם של המטופלים.

יוצא, כי במקרים רבים רופאים חשים כי יצאו מידי חובה מעצם הפניית המטופל למספר בדיקות או למומחים ומבלי שהתגלתה הסיבה “האמיתית” לסבלו של המטופל.

כשמחלת הסרטן מתפשטת בגופו של המטופל, שולחת גרורות לכל עבר, מגלים את המחלה רק שמועד הגילוי הרבה פעמים מאוחר מדי מאחר ושלבי התפתחות המחלה מתקדמים ובשלב שכזה הטיפול האונקולוגי כבר לא יכול לרפא את המטופל ועל כן מטופלים רבים נותרים עם סיכוי החלמה אפסיים, קיצור תוחלת חיים, נכויות עקב כריתת איברים וכן מגיעים לכדי מצב של מוות, כשמנגד ניתן היה להצילם אילו הייתה מתגלה מחלת הסרטן בשלב מוקדם יותר.

על מנת לבחון רשלנות רפואית במטופלים החולים במחלת הסרטן או בקרב מטופלים אשר חלו במחלת הסרטן צריך ראשית לבחון האם מחלת הסרטן מן הסוג והמין שחלה בו המטופל אינה חשוכת מרפא, כלומר מה סיכויי הריפוי של המחלה אילו אובחנה בשלבים מוקדמים.

לאחר שבוחנים את סוג המחלה יש לבחון מה היו תלונות המטופל עד שאובחנה המחלה ומה סוגי הבדיקות שניתנו למטופל עד לשלב גילוי המחלה ומה הטיפול שניתן למטופל עד שאובחנה המחלה והשאלה הלא פחות חשובה מבין שאלות אלה היא, כמה זמן חלף מרגע שהתלונן המטופל על התדרדרות במצבו הבריאותי עד למועד גילוי המחלה.

השלב השלישי שיש לבחון הוא מה סיכוי הריפוי מן המחלה בשלב גילוייה לעומת סיכוי ריפוי מהמחלה אילו התגלתה במועד, קרי בזמן בו החל להתלונן המטופל על שינוי במצב בריאותו.

במצבים בהם נפטר אדם ממחלתו הרי שתשאל השאלה גם כן באיזה שלב של מחלת הסרטן התגלתה לעומת השלב בו אמורים היו לגלותה אילו היה מקבל המטופל טיפול סביר ולא היו מתרשלים באופן האבחון והטיפול במחלה.

לכל פרמטרים אלו שמנינו לעיל יש השפעה רבה ראשית לשאלה אם קיימת רשלנות בטיפול או אם לאו ולאחר מכן לאור תשובה לשאלות אלה ידע עורך הדין המתמחה בתחום לבחון את מידת הנזק של המטופל בעקבות רשלנות בטיפולו.

הרבה פעמים מנסים הרופאים להתנער מאחריות כאמור כשהם טוענים מנגד, כי תלונות המטופל “התאימו” לאבחון במחלה מסוימת שהתבררה לאחר מכן כאבחנה שגויה, או מתנערים מאחריות בטענה כי המטופל נשלח למשל לבצע US אשר לכאורה לא אבחן בדבר, אך גם טענות אלה של הרופאים בהמון מקרים לא יסייעו להם להתנער מאחריות משום שבמקרים אלה של איחור באבחון מחלת הסרטן , בית המשפט קובע כי מחובתו הבסיסית של רופא הוא לא להסתפק באבחון מחלה אשר אם לא אובחנה ובכך לעצור את הבדיקה ולחדול ממתן המשך טיפול הולם אלא מחובתו של רופא להמשיך, לחקור ולבצע אבחנה מבדלת, כלומר להמשיך ולחקור מה שורש הבעיה, ליזום בדיקות נוספות שונות עד שמגיעים לאבחנה הנכונה.

ההלכה הפסוקה בעניין זה היא שעל הרופא המטפל ליזום בדיקות ולא להתמקד אך ורק בטיפול הקונקרטי. הוא צריך ליזום בדיקות, אם קיימות אינדיקציות המצביעות על הצורך לעשות כן:

כך נכתב בפס”ד ע”פ 116/89 אנדל נ’ מדינת ישראל, פ”ד מה(5), 276, בעמ’ 289:

“במסגרת תפקידו של הרופא המטפל בחוליו מוטלת עליו החובה לאבחן במסגרת נתוניו של כל מקרה את האבחנה הרפואית הנכונה ביחס לחולה בו הוא נדרש לטפל, עליו להחליט על הטיפול הנדרש, ועליו להשגיח כי טיפול כזה אכן ניתן לחולה. במסגרת חובת האבחון של המחלה אין רופא יוצא ידי חובתו רק על ידי כך שהוא מסיק את המסקנה הנכונה מן העובדות המובאות בפניו. מוטלת עליו אף החובה לגלות יוזמה ולברר את העובדות לאמיתתן. חלק מכישורו של רופא סביר הוא לדעת לשאול לחקור ולברר בדבר קיומן או אי קיומן של תופעות מסוימות”.

ישנם מקרים בהם חולים התדרדרו למצב של להיות חולים במחלת הסרטן כאשר אילו כבר בשלביהם הטרום סרטניים, היו מגלים זאת הם כלל לא היו מגיעים למצב של להיות חולים במחלה, כגון: מחלת סרטן צוואר הרחם. אילו היו מגלים את המחלה כשהיא טרום סרטנית ניתן היה לרפא את המטופלת בטיפול קליני קל, של צריבת התאים הטרום סרטניים בצוואר הרחם, אשר היה עוצר ומונע ממחלת הסרטן להופיע ומביא לריפוי מלא של המטופלת.

מקרה אחר הוא לדוגמא סרטן השד, לעיתים בדיקה של השדיים, ממוגרפיה, US של השד עשוי להביא לגילוי מוקדם של מחלה אשר טיפול כירורגי קל בתוספת טיפול אונקולוגי גם כן לרפא את המטופלת ולמנוע התפשטות מחלה וסכנה מפני התפשטות שתביא למותה של המטופלת.

ישנם סוגי סרטן רבים אשר אילו התגלו בזמן, אצל המטופלים, קרי בשלב מוקדם מאוד של המחלה, ובתוך כך היה ניתן טיפול הולם בזמן, הם היו עשויים להציל חיים ועל כן חשוב לפני שבוחנים אם קיימת רשלנות או אם לאו לבחון את סוג מחלת הסרטן וסיכויי הריפוי מסוג זה של המחלה ולאחר מכן לבחון את אופן הטיפול ואיחור גילוי המחלה .

אי לכך ובהתאם לזאת חשוב כאמור לפנות לעורכי דין אשר התמחותם ברשלנות רפואית ובעלי ניסיון בהגשת תביעות רשלנות בעקבות איחור בגילוי מחלת הסרטן.